דף פותח

אלוהים זה משהו אחר
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

הערות שוליים על לקסיקון הֶקשרים לסופרים ישראלים

הכתיבה עוקפת את השתיקות
על 'שתיקות' מאת סברינה דה ריטה

בית, חיק, לילה
על 'בית בחיק הלילה' מאת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי

העתיד של העבר
על השיר 'מה שנפלא' מאת שולמית אפפל

משחקי אורצל על ורד צהוב
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

איך זה לא להיות שושן צחור?
על השיר 'ריאיון ביתי' מאת לאה זהבי

שירים בצל המחלה
על 'סמאל אהובי' מאת ענבל אשל כהנסקי

הבלתי אפשרי של נעם פרתום
על 'להבעיר את המים באש'

שיר אושר
על השיר 'כאן, על שפת מים קדושים'
מאת שי אריה מזרחי

'ברושים הם סימני קריאה'
על 'הכוח המדמה' מאת ריקי דסקל

הנפש המתרוננת והנפש הזועפת
על השיר 'לילה ויום' מאת אסתר אטינגר

השָׁד הֶחסר: אסתטיקה של הֶעְדֵּר
על 'שחזור' מאת ליסה כץ

האושר: עיון בשיר מאת שולמית אפפל

להושיע את אלוהים:
בעקבות שתי מילים בשיר מאת ריקי דסקל

היבטים אחדים על 'לחם וגעגועים'
על 'לחם וגעגועים' מאת עודד פלד


צרו קשר


בניית אתר: גבריאלה אלישע
עלה לאוויר ב-27 בינואר 2015


אתר ראשי






 
רשימות על שירה
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

לאה זהבי / היוצא מן הכלל

לִפְעָמִים נִזְלָפוֹת
טִפּוֹת לְהֶאָטַת מְצִיאוּת
מְרַתְּקוֹת אוֹתִי לְוֶרֶד צָהֹב
שֶׁאוֹר מְצַיֵּר עָלָיו
נְקִיקֵי צֵל דַּקִּים

וְהַצְּבָעִים וְהַצּוּרוֹת
נוֹשְׁקִים לַשָּׂפָה
בַּנְּקֻדָּה שֶׁהִיא אִלֶּמֶת
וְהַשַּׁבָּת, שֶׁנִּפְתַּחַת לָהּ דֶּלֶת
בְּאֶמְצַע יוֹם חֹל
נוֹהֶרֶת, מַרְחִיבָה
אֶת הֶחָלָל

לְהֶרֶף עַיִן אֲנִי מְנוּחָה
אָדָם שֶׁמָּצָא
תּוֹעֲפוֹת חֵן
יִפְעַת חִנָּם
וְאוֹמֵר לְהַפְתָּעָתוֹ
כִּי טוֹב

לאה זהבי, פִּנה זעירה במקום בורח, הוצ' אבן חושן, 2009, עמ' 25.

גבריאלה אלישע / משחקי אורצל על ורד צהוב

על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

לכאורה די בהאטת הקצב כדי להוביל למצב תודעה אחר, הפתוח לדקויות כמו משחקי אורצל על ורד צהוב. אך כיצד מגיעים להאטת הקצב הפנימי, שתאט בתורהּ גם את המציאות שבחוץ? 'טיפות להאטת מציאוּת' מעלה על הדעת תרופה מדיצינית או טיפות מגיות או חומר פסיכודלי המשנה את תפיסת המציאות, והמציאות נעה בסלומושן כבחלום.

והשפה, שהיא בעיקרה מושגית ואידאית, איננה יכולה לדובב הכול. יש נקודה שבה היא אילמת, כדברי השיר, ואז שפה אחרת, ויזואלית, מצטרפת אליה, והמילים לובשות צורות וצבעים, כפי שמתואר לעתים בחוויות של שימוש בחומרים משני תודעה או בחוויות רוחניות של התפשטות הגשמיות, בהן מתרחשת מעין פתיחת דלת אל הקדוש, החגיגי, השַׁבָּתִי.

השבת, לא כיום השביעי בשבוע היהודי, אלא כחוויה רוחנית של נהרה, יכולה להתרחש ב'אמצע יום חול'; היא נקודת זמן שפועלת על המקום, החלל, ודוחפת את גבולותיו (מעניין לשים לב לשורש המשותף של חֹל וחלל). ההאטה, המנוחה, ההרפיה (פשוט להיות, לעומת לעשות) הן המאפשרות לנהרה לזרום פנימה. ואף שזהו רגע קצר - 'להרף עין אני מנוחה' - המספק מעין הצצה בלבד אל הטוב האפשרי, די בו כדי לאשר את הקיים ולבטל את הקונפליקטים, ולהיות לרגע כמו אלוהים ('והייתם כאלוהים') הרואה כי טוב. (אלא שבסיפור המקראי נאמר 'וירא אלוהים כי טוב' על עבודתו של האל בבריאת העולם, ואילו בשיר שלפנינו נאמר כי טוב על המנוחה; שם נאמר כי טוב מדי יום ביום על ששת ימי המעשה, ואילו כאן נאמר על השבת.)

'להרף עין אני מנוחה / אדם שמצא / תועפות חן / יפעת חינם'. מנוחה וחן וחינם - מילים קרובות במצלולן ובשורשן (גם תועפות ויפעת). המתנה הרוחנית, הבלתי צפויה, ניתנת בחינם. השיר העדין וההרמוני הזה מעיר בי חשק לפתוח דלת אל השבת, אולי אף אני אזכה להרחבת הדעת...





© כל הזכויות שמורות
פורסם במאזניים, גיליון 3, כרך פ"ח, יוני 2014, עמ' 41.


לראש הדף