דף פותח

אלוהים זה משהו אחר
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

הערות שוליים על לקסיקון הֶקשרים לסופרים ישראלים

הכתיבה עוקפת את השתיקות
על 'שתיקות' מאת סברינה דה ריטה

בית, חיק, לילה
על 'בית בחיק הלילה' מאת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי

העתיד של העבר
על השיר 'מה שנפלא' מאת שולמית אפפל

משחקי אורצל על ורד צהוב
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

איך זה לא להיות שושן צחור?
על השיר 'ריאיון ביתי' מאת לאה זהבי

שירים בצל המחלה
על 'סמאל אהובי' מאת ענבל אשל כהנסקי

הבלתי אפשרי של נעם פרתום
על 'להבעיר את המים באש'

שיר אושר
על השיר 'כאן, על שפת מים קדושים'
מאת שי אריה מזרחי

'ברושים הם סימני קריאה'
על 'הכוח המדמה' מאת ריקי דסקל

הנפש המתרוננת והנפש הזועפת
על השיר 'לילה ויום' מאת אסתר אטינגר

השָׁד הֶחסר: אסתטיקה של הֶעְדֵּר
על 'שחזור' מאת ליסה כץ

האושר: עיון בשיר מאת שולמית אפפל

להושיע את אלוהים:
בעקבות שתי מילים בשיר מאת ריקי דסקל

היבטים אחדים על 'לחם וגעגועים'
על 'לחם וגעגועים' מאת עודד פלד


צרו קשר


בניית אתר: גבריאלה אלישע
עלה לאוויר ב-27 בינואר 2015


אתר ראשי






 
רשימות על שירה
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

גבריאלה אלישע

אלוהים זה משהו אחר

יובל גלעד, בית קברות לשירים, ספרי עתון 77, 2009, 48 עמ'.

אומרים שֶׁטיפה מן הים מלמדת על תכונות הים כולו, ובאמצעות השיר שאביא מיד, אדגים כמה מִתכונות השירים שבספר זה.

*
הַיָּם הַתִּיכוֹן
אֲרוֹן קֹדֶשׁ
נִפְתָּח לְפָנֶיךָ
כְּשֶׁאַתָּה בָּא
רֵיק מִמַּעֲשֶׂיךָ
חוֹל עֵירֹם
צְמֵא תְּפִלָּה
בִּשְׂפַת גַּלִּים

(עמ' 6)

בולט לעין השיר ב ק י צ ו ר ו ובסימטריה שלו, שתי מילים בכל שורה, מארג שקול ומדוד - מה שמאפיין את כ ל שירי הספר, ויש עוד שירים קצרים מזה, כולם בלא כותרת וכמעט בלא פיסוק. יובל גלעד הוא משורר מינימליסטי הממעיט במילים, כתיבתו מהודקת, מרוכזת - כמוסה האוצרת בתוכה עולמות תוכן רליגיוזיים וזיקה למקום המורחב שבו הוא חי.

כמעט כל השירים בקובץ הם שירי מ ק ו ם. אִזכּוּר ספציפי לְמקום בשיר שהבאתי למעלה נמצא בים התיכון. חלק ניכר משירי הספר מדברים על ירושלים ומונומנטים היסטוריים בולטים בה, כגון גת שמנים, כיפת הסלע ומגדל דוד, המייצגים את שלוש הדתות. חלק אחר של השירים מדברים על אלמנטים בולטים בנוף של יפו, כגון מגדל השעון, אחרים מדברים על הכינרת והמנזרים שבסביבתה, על המדבר ועוד. יובל גלעד נטוע במקום שהוא חי בו, מחובר אליו ומשורר את הארץ על נופי הטבע שלה - הר, אגם, עצי זית - ועל נופיה הדתיים והתרבותיים. בהקשר זה ניתן לומר על שירתו שהיא מקומית וארצישראלית.

תכונה בולטת נוספת בשירתו של יובל גלעד היא ה ר ל י ג י ו ז י ו ת: "הים התיכון / ארון קודש / נפתח לפניך". תחושה דתית מתעוררת לנוכח הנשגב והאינסופי, והים הוא ארון קודש פתוח בבית התפילה של הטבע. ההתעוררות אל האלוהי מופיעה בשירים רבים: בתמונת הסירה היחידה המשייטת בכינרת הדוממת על רקע דקל יחיד - הסירה היא אלוהית והדקל, שמן הסתם מתנועע קלות ברוח כיהודי מתפלל, אדוק (עמ' 11); ובשיר אחר גם הפצע בנוף המדברי הוא אלוהי (עמ' 13). הדממה היא זו שמעירה את תחושת האלוהי - דממת הכינרת, דממת המדבר. הדממה והטבע. הטבע, בניגוד למבנים מעשה ידי אדם, מעיר את הרליגיוזי. "כִּי מִבְנֵה הָאֶבֶן / מַסְתִּיר אֶת הָאוֹר / כְּמוֹ הַדָּת / אֶת אֱלֹהִים" (עמ' 30). זוהי אמירה חזקה וחותכת על ההבדל בין הדת הממוסדת לבין הרגשת הנשגב והאלוהי. הדת היא מוסד חברתי, הסכמי, ביורוקרטי, כוחני והיררכי, והיא בונה לה בתי כנסיות מאבן, אבל בעצם אין בה ואין בהם אלוהים. אלוהים זה משהו אחר. אלוהים הוא אור על פי מהותו ותכונתו, כך על פי מזמורי תהילים רבים וכך על פי שורות השיר כאן, והרגשת הנשגב והאלוהי היא פרטית לחלוטין.

ועוד, לְמה התכוון המשורר כשהכתיר את ספרו בשם "בית קברות לשירים"? האם התכוון שהספר בו מודפסים השירים הוא בית קברות, והשירים בו נשכחים כמתים מלב ונידחים כבית קברות בשולי העיר?! אבל באופן פרדוקסלי, בבית הקברות הזה שהוא הספר - הם אינם מתים, אלא דווקא חיים בלא הגבלת זמן ומקום. באחד השירים כתוב "בָּתֵּי קְבָרוֹת יָפִים / יוֹתֵר מֵאֵפֶר שָׂרוּף / [...] כִּי זְכוּת הָעֲצָמוֹת / לָגוּר מֵאוֹת שָׁנָה / בַּאֲדָמָה קוֹלֶטֶת כֹּל" (עמ' 8). ובהקבלה, הקבר שהוא הספר מאפשר לעצמות שהן השירים חיי נצח, ואולי לא בכדי בית הקברות נקרא גם בית החיים. כך למשל הספר היפה והמלוטש הזה יָצא לפני שש שנים, ורק עכשיו הגיע לידיי. לשירים הקבורים בספר יש אפוא תחיית מתים מעת לעת, ודווקא הקבר, קרי הספר, מאפשר להם חיים מדור לדור.

אסיים רשימה קצרה זו בשיר לירי שלם וענוג:


*
תָּלַשְׁתָּ
מִפִּנְקָסְךָ
שִׁיר יָפֶה
עַל הַר גְּלִילִי
וְשָׁלַחְתָּ
בְּדֹאַר הָרוּחַ
לָאֹפֶק
כְּפֶתֶק אַהֲבָה
שֶׁלֹּא נוֹעַד
לְעֵינַיִם זָרוֹת

(עמ' 39)




© כל הזכויות שמורות
פורסם בעתון 77, גיליון 386, דצמבר-ינואר 2016, עמ' 8.


לראש הדף