דף פותח

אלוהים זה משהו אחר
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

הערות שוליים על לקסיקון הֶקשרים לסופרים ישראלים

הכתיבה עוקפת את השתיקות
על 'שתיקות' מאת סברינה דה ריטה

בית, חיק, לילה
על 'בית בחיק הלילה' מאת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי

העתיד של העבר
על השיר 'מה שנפלא' מאת שולמית אפפל

משחקי אורצל על ורד צהוב
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

איך זה לא להיות שושן צחור?
על השיר 'ריאיון ביתי' מאת לאה זהבי

שירים בצל המחלה
על 'סמאל אהובי' מאת ענבל אשל כהנסקי

הבלתי אפשרי של נעם פרתום
על 'להבעיר את המים באש'

שיר אושר
על השיר 'כאן, על שפת מים קדושים'
מאת שי אריה מזרחי

'ברושים הם סימני קריאה'
על 'הכוח המדמה' מאת ריקי דסקל

הנפש המתרוננת והנפש הזועפת
על השיר 'לילה ויום' מאת אסתר אטינגר

השָׁד הֶחסר: אסתטיקה של הֶעְדֵּר
על 'שחזור' מאת ליסה כץ

האושר: עיון בשיר מאת שולמית אפפל

להושיע את אלוהים:
בעקבות שתי מילים בשיר מאת ריקי דסקל

היבטים אחדים על 'לחם וגעגועים'
על 'לחם וגעגועים' מאת עודד פלד


צרו קשר


בניית אתר: גבריאלה אלישע
עלה לאוויר ב-27 בינואר 2015


אתר ראשי






 
רשימות על שירה
על 'כאן, על שפת מים קדושים' מאת שי אריה מזרחי

שי אריה מזרחי / כאן, על שפת מים קדושים

נֶהֱדָר כָּאן, עַל שְׂפַת מַיִם
קְדוֹשִׁים, שָׁלֵו וְנָעִים, שְׁנֵי בַּרְוָזִים
שָׁטִים, הַמַּיִם נָאִים, אוֹרָם מוּעָם
עַל יְדֵי לַהֲקַת אָמֶרִיקָנִים
הַקּוֹרְאִים מִזְמוֹר תּוֹדוֹת
לֵאלֹהֵיהֶם
וְשָׁב זָהֳרָם כְּשֶׁאֵינָם. הָרוּחַ
מְנַשֵּׁב בְּפַעֲמוֹנֵי עֵצִים

לֶחֶם צוֹמֵחַ עַל שְׂפַת הַמַּיִם
בְּשִׁבֳּלֵי תְּפִלָּה, וְהַדָּגִים טוֹבִים.
אֲנִי קוֹרֵעַ לָךְ שִׁיר, מִנְחָה
מִסִּפְרוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר
נֶהֱדָר, עָלוּם
שי אריה מזרחי, הוא המסמן את המקום, שירים, הוצאת רימונים, 2012, עמ' 29.

גבריאלה אלישע / שיר אושר

על השיר 'כאן, על שפת מים קדושים' מאת שי אריה מזרחי

כבר המים הקדושים שבכותרת השיר מכניסים את הקורא לעולם מושגים רליגיוזי, ההולך ונבנה בגוף השיר באמצעות מזמור ומנחה ושיבולי תפילה. הצליינים האמריקנים מתפללים, השיבולים מתפללות והדובר-המשורר מגיש מנחה לאהובתו. הכול עסוקים כמדומה בריטואל של תקשורת עם הנשגב, והלה מצדו גומל בברכה ובשפע השורים בכול - האדמה נותנת לחם, המים נותנים דגים, יש שובע ורוגע, יש גם אינטימיות זוגית של הברווזים בבית הראשון ושל המשורר וזוגתו בבית השני, הטבע יפה מסביב, יש אלוהים ויש הודיה על כל הטובה הזאת.

המצלול של השיר גם הוא הרמוני, מוזיקלי. כמעט בכל מילה יש מ"ם או נו"ן שהן הגאים בעלי איכות מדיטטיבית. לא במקרה משמשת המנטרה אומממ להדממת הרעש הפנימי, והרי כדי לבוא אל חוויית הקדושה שבשיר, שבטבע, יש להחליק תחילה את הנפש. נעים לשמוע את צלילי השיר הממשיכים לרטוט "בפעמוני העצים". (הנה גם הפעמון כולל מ"ם ונו"ן שממשיכות לרטוט באוויר לאחר היווצרות הצליל בפעמון, ויש במילה יסוד אונומטופאי.) נעים לקרוא את השיר בקול - כמוהו כסוג של תפילה - ובכך להיכנס לנוף של השיר ולהיות חלק ממנו, להצטרף לשיבולים ולדובר-המשורר האומר: "אני קורע לך שיר".

רק הפועל "קורע" חריג בנוף שבו "ברווזים שטים", "הרוח מנשב" ו"לחם צומח". בניגוד לצליינים שקוראים מזמור, הדובר-המשורר קורע שיר. ברור שהוא קורא, שהרי הוא מעיד על המשורר שהוא נהדר, אך הוא גם קורע, ולמרות הדמיון הפונטי יש לקריעה צליל חורק, שלא מתיישב עם ההרמוניה של השיר. ייתכן לפרש שהוא תולש דף מספר שירים דמיוני של משורר דמיוני, שאינו אלא בבואה שלו עצמו, כלומר הוא הקורא את השיר וכותב אותו בו-בזמן; ושמא, שלא כמו הצליינים הקוראים מזמור מן המוכן, הוא קורע את השיר מתוכו עצמו, בבחינת בשר מבשרו; ואולי הוא קורע בעבור אהובתו חלון אל עולמו; ואפשר זוהי קריעה של אבל פוטנציאלי על כל היופי הזה שיחלוף עוד מעט... כל המשמעויות גלומות במילה.

"נהדר כאן, על שפת מים קדושים", פותח השיר, ומסיים במנחת שיר מאת "משורר נהדר, עלום". המילה נהדר כוללת נהר ומן הנהר קצרה הדרך לנהרה, ובאמת נוהר השיר בכל מובניו. הייתי אומרת שהמשורר הנהדר והעלום שבשיר הוא שי אריה מזרחי בעצמו, כי מי שכותב שיר נהדר כזה (ועוד רבים השירים היפים שבספר) הוא משורר נהדר, וגם אם היה עלום מעט בחייו ולא זכה להכרה הראויה לו - זאת העבודה שלנו, עובדי השירה, לגלות את המשורר ואת שירתו.

-----------------
שי אריה מזרחי, שנהג לחתום בראשי תיבות שא"מ, חי ונשם שירה בכל דרך אפשרית. הוא כתב שירה, תרגם שירה, חיבר רשימות על שירה, ערך את הבלוג לשירה "כאוס" שהוא מעין כתב עת לשירה, הפיק והנחה ערבי שירה, השתתף באירועי "גרילה תרבות" ו"מאבק המשוררים" ועוד - אפשר לומר משורר טוטלי שהקדיש את חייו לשירה מתוך נתינה וקשב לשירתם של אחרים. ב-16 באוקטובר 2012, במלאת לו שלושים ושמונה שנים, עזב שי את העולם. גם אלה שלא הכירוהו, ובהם אני, כואבים את לכתו כך פתאום, באמצע החיים. יהי זכרו ברוך!



© כל הזכויות שמורות
פורסם במאזניים, גיליון 1, כרך פ"ז, פברואר 2013, עמ' 41.


לראש הדף