דף פותח

אלוהים זה משהו אחר
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

הערות שוליים על לקסיקון הֶקשרים לסופרים ישראלים

הכתיבה עוקפת את השתיקות
על 'שתיקות' מאת סברינה דה ריטה

בית, חיק, לילה
על 'בית בחיק הלילה' מאת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי

העתיד של העבר
על השיר 'מה שנפלא' מאת שולמית אפפל

משחקי אורצל על ורד צהוב
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

איך זה לא להיות שושן צחור?
על השיר 'ריאיון ביתי' מאת לאה זהבי

שירים בצל המחלה
על 'סמאל אהובי' מאת ענבל אשל כהנסקי

הבלתי אפשרי של נעם פרתום
על 'להבעיר את המים באש'

שיר אושר
על השיר 'כאן, על שפת מים קדושים'
מאת שי אריה מזרחי

'ברושים הם סימני קריאה'
על 'הכוח המדמה' מאת ריקי דסקל

הנפש המתרוננת והנפש הזועפת
על השיר 'לילה ויום' מאת אסתר אטינגר

השָׁד הֶחסר: אסתטיקה של הֶעְדֵּר
על 'שחזור' מאת ליסה כץ

האושר: עיון בשיר מאת שולמית אפפל

להושיע את אלוהים:
בעקבות שתי מילים בשיר מאת ריקי דסקל

היבטים אחדים על 'לחם וגעגועים'
על 'לחם וגעגועים' מאת עודד פלד


צרו קשר


בניית אתר: גבריאלה אלישע
עלה לאוויר ב-27 בינואר 2015


אתר ראשי






 
רשימות על שירה
על 'שחזור' מאת ליסה כץ

גבריאלה אלישע

השָד החסר: אסתטיקה של הֶעְדֵּר

ליסה כץ, שחזור, עם עובד, 2008, 64 עמ'.

*

בין שאר האסוציאציות שיכולה להעלות המילה "שחזור", שבכותרת הספר, היא האסוציאציה של שחזור שד, ואכן קבוצה גדולה של שירים בספר עוסקת במחלה, סרטן השד, בהֶעְדֵּר שמותיר השד הכרות, כמין תחושת פאנטום, ובשחזור תודעתי של השד: "בלילה אני עוד מרגישה את הפטמה" (עמ' 22), "ידי נחה על / הֶעְדֵּר [...]" (עמ' 17), והגברת בציור של ליאונרדו דה-וינצ'י "מצמידה את פרוות החיה אל חזה השטוח, / קרוב אל לבהּ, הפועם / ביתר שאת עכשיו, בלי השד" (עמ' 24). בלי השד, הלב חשוף יותר ופועם חזק או מהר יותר, הרצון והצורך לחיות ולאהוב, להיצמד לחיים, חזקים יותר לנוכח איום ומשבר.

תהליך המחלה, או מוטב ההחלמה, הוא תהליך הדרגתי של מטמורפוזה עד להשלמה מלאה עם השינוי הטראומטי, הכפוי, ולא רק השלמה פסיבית שבלית ברירה אלא אף קבלה רצונית של השינוי ובחירה בו: "עוד קילומטר, אני אומרת לךָ / הכול שָם היה / פעם בשר, / אני בוחרת / בצורת ההעדר." (עמ' 15) – לאהוב את מה שיש ולבחור במה שיש (ברוח ביירון קייטי, מחברת הספר "לאהוב את מה שיש"). השָד החסר – ההעדר – נוכח יותר מתמיד. למילה העדר ומקבילותיה יש כאן מופעים רבים.



*

דומה שכל משבר משמעותי, כגון סרטן השד, מזמן שידוד מערכות מנטלי, רגשי, ערכי, בחינה מחודשת של העולם והמושגים. השיר "שחזור" מציע אלטרנטיבה לעולם המושגים המערבי על האסתטי והיפה, מציע לאמץ השקפה אחרת, שבתרבות היפנית נקראת "וואבי סאבי" (wabi sabi), שהיא אסתטיקה של הישן, השרוט, הפגוע והנגוע, הבלתי מושלם, המושלם בחוסר שלמותו – אסתטיקה יותר ריאליסטית ופחות אידיאליסטית, מכילה יותר, סובלנית יותר, מתאימה יותר למציאות ולמצוי, שהרי כל דבר חי (כולל חפצים) בסופו של דבר מתיישן, מזדקן, מתקלקל, אבל הוא יפה גם בשלב זה של חייו וקיימותו (לחלופין מלכתחילה היה פגום). וכך כותבת ליסה כץ: "למה לא נאמץ / אסתטיקה אחרת, / א-סימטרית, / יפנית, / הרי יש מלחמות, הרי איים נכבשים. // למה לא נעריץ / את ההרוס, הקרוע, המושלם / שבמשגים, שהרי האורג / מדלג על שורה / מחמת ענווה" (עמ' 13)... וכמו האורג, גם על פי המסורת היהודית, כאשר צובעים למשל את קירות הבית, נהוג להשאיר קטע קטן בלתי צבוע, זכר לחורבן בית המקדש, כלומר יוצרים את ה"פגם" בכוונה תחילה, ויש לזה חן מיוחד משלו.



*

מחלה כמו סרטן השד בבת אחת מטילה את החולָה לעולם תוכן אחר, שבו הנפשות הפועלות הן רופאים ואחיות וחולות אחרות, עולם המתנהל לפי כללים משלו ובשפה זרה, שהחולה לומדת על בשרה. בשיר יפה במיוחד "חמלה" – מעניין שבשיכול אותיות זה יוצא "מחלה" – המילים המדעיות, הלועזיות, שכנראה רק רופאים וחולים מבינים את משמעותן, נדמות כשמות לטיניים של פרחים והנגע הממאיר כפרח מהיר, מטפס, משתרג, נאחז, שולח גרורות, והמחלקה האונקולוגית היא "האחו המורעל / המושקה אינפוזיות צהובות וירוקות" (עמ' 26)... ולא ברור אם הגוף מורעל יותר מן המחלה או מן התרופה או משתיהן כאחת.



*

הטיפול הרפואי מנוכר, "הרופאים מסתתרים בחדריהם" (עמ' 16), לא ממש נגישים וזמינים. הטיפול הרפואי לעיתים קשה ואלים (הורס גם את התאים הבריאים): "אנחנו נעשה אותךְ חולה / אולי עוד תבריאי" (שם; "אנחנו" כלומר הרופאים), ויש גם תהיות על הקשר הפסיכופיזי, יחסי הגומלין שבין גוף לנפש: "היין, המתח, הגישה / השלילית, אַשְׁמָתִי / לא אַשְׁמָתִי" (שם).

לעומת הממסד הרפואי יש גם תהליכים פנימיים של ריפוי המתוארים בשירי חלום יפהפיים. יש שורש משותף לחלום ולהחלמה. החלום מרפא, החלום מסייע בעיבוד המצב החדש, התמודדות עמו והפנמתו. השָד החסר נוכח בכל החלומות. "בלילה אני עוד מרגישה את הפטמה / אבל אתה לא תוכל עוד למשש / את מה שאני מרגישה" (עמ' 22).



*

ספר זה יצא בשנת 2008, אך חלק משיריו קראתי כבר בשנת 2004 באינטרנט במקורם האנגלי ומן הסתם נכתבו כמה שנים לפני כן. בהקשר של סרטן השד אי אפשר שלא להזכיר את שני ספריה האחרונים של דורית ויסמן "איפה פגשת את הסרטן" (שירה, 2006), ו"תוצאה חיובית" (פרוזה פיוטית או מעין יומן, 2010) העוסקים גם הם בהתמודדות עם המחלה ותהליך ההחלמה.

הקריאה בשירי הספר זורמת בטבעיות כאילו נכתבו במקורם עברית, אין שום זרות או חציצה או תחושה של תרגום, וזה נאמר לשבחו של המתרגם שחר ברם שיצק את השירים מכלי לכלי ולשבחו של עורך התרגום משה רון.

חטיבת השירים האחרונה בספר, הנושאת לשווא את השם "שירים עילגים" נכתבה בעברית על ידי המשוררת ליסה כץ עצמה, והם שירים מלוטשים ומקסימים, ואין בינם לבין העילגות דבר. להפך. דווקא היות העברית שפה שנייה למשוררת מאפשר לה מבט ראשוני ורענן על העברית, משחקי ויצירתי, מפתיע והומוריסטי. לדוגמה: "חשבתי שפי הטבעת / הוא הפה של הטבע, ביטוי יפה. / החור הזה באמת טבעי. / אבל בשפת האם שלי / הוא נשאר קללה" (עמ' 58).



*

ברשימה פרגמנטית זו בחרתי להתרכז בנושא אחד, די מרכזי, אך שירי הספר עשירים ומגוּונים הרבה יותר. נוכחים בהם ירושלים (שהמשוררת מתגוררת בה) וסביבותיה, מקומות אחרים בארץ ובעולם כגון סיני, כיכר פיגל וּורמונט, סילביה פלאת (שעל שירתה כתבה עבודת דוקטור), הטבע, הקִרבה והניכור שביחסים זוגיים ("נניח שאתה בתוכי. / אתה אתי?", עמ' 7), קץ הנישואין ועוד. על כל אלה ראוי להרחיב את היריעה, אך ברוח הוואבי סאבי לא עליי המלאכה לגמור...

השירים דיברו אליי כבר בדפדוף ראשון, מיד כשקיבלתי לידיי את הספר. יש בשירים מזיגה מאוזנת של שירה אינטלקטואלית ושירת חלום, תיאורים עדינים של טבע ואמנות, מצבים אנושיים ותובנות, למשל:

דבורה מזמזמת כנגד שמלת נזירה.
הבגד רוטט ברוח הקלה.
הפרחים יאבקו זה את זה.
אין מקום שבו התשוקה גוועת.
(עמ' 32)

הבאתי יחסית הרבה מובאות, אך כדאי לקרוא את השירים בשלמותם. כולם יפים מאוד. ספר השירים "שחזור" של המשוררת ליסה כץ ראוי בעיניי שיימצא על כל מדף שירה.



© כל הזכויות שמורות
פורסם במאזניים, גיליון 1, כרך פ"ד, אוגוסט 2010, עמ' 40.


לראש הדף