דף פותח

אלוהים זה משהו אחר
על 'בית קברות לשירים' מאת יובל גלעד

הערות שוליים על לקסיקון הֶקשרים לסופרים ישראלים

הכתיבה עוקפת את השתיקות
על 'שתיקות' מאת סברינה דה ריטה

בית, חיק, לילה
על 'בית בחיק הלילה' מאת בַּכֹּל סֶרְלוּאִי

העתיד של העבר
על השיר 'מה שנפלא' מאת שולמית אפפל

משחקי אורצל על ורד צהוב
על השיר 'היוצא מן הכלל' מאת לאה זהבי

איך זה לא להיות שושן צחור?
על השיר 'ריאיון ביתי' מאת לאה זהבי

שירים בצל המחלה
על 'סמאל אהובי' מאת ענבל אשל כהנסקי

הבלתי אפשרי של נעם פרתום
על 'להבעיר את המים באש'

שיר אושר
על השיר 'כאן, על שפת מים קדושים'
מאת שי אריה מזרחי

'ברושים הם סימני קריאה'
על 'הכוח המדמה' מאת ריקי דסקל

הנפש המתרוננת והנפש הזועפת
על השיר 'לילה ויום' מאת אסתר אטינגר

השָׁד הֶחסר: אסתטיקה של הֶעְדֵּר
על 'שחזור' מאת ליסה כץ

האושר: עיון בשיר מאת שולמית אפפל

להושיע את אלוהים:
בעקבות שתי מילים בשיר מאת ריקי דסקל

היבטים אחדים על 'לחם וגעגועים'
על 'לחם וגעגועים' מאת עודד פלד


צרו קשר


בניית אתר: גבריאלה אלישע
עלה לאוויר ב-27 בינואר 2015


אתר ראשי






 
רשימות על שירה
על 'סמאל אהובי' מאת ענבל אשל כהנסקי

גבריאלה אלישע

שירים בצל המחלה

ענבל אשל כהנסקי, סמאל אהובי, הוצ' פרדס, 2013, 86 עמ'.

במבט ראשון השם על כריכת הספר "סַמָּאֵל אֲהוּבִי" בלתי צפוי ומעורר אי-נוחות (איך אפשר לכנות את סמאל "אהובי", דרך קרבה ואינטימיות; לחלופין יכול להעלות על הדעת כישוף הקורא לכוחות האופל). אנו פותחים את הספר ולאחר עמודי ההקדשה אנו קוראים הגדרה למחלה essential mioclonus, שהיא מחלה נוירולוגית המתבטאת בעוויתות בלתי רצוניות, לעתים מלוות ברעד בלתי נשלט. אחר כך באים השירים שנכתבו בצל המחלה, ובחלקם הגדול נותנים לה ביטוי פואטי-קליני.

סמאל מופיע שוב בשיר עוצמתי המערבב ארוטיקה עם סבל המחלה: "רק אתה, סמאל, / אהובי, / רוצה לזיין אותי כשאני כך / מתפתלת בכאבים ובעוויתות / המהפכים אותי / על בטני. [...] ורק אתה בא / לתקוע / את הכלי שלך, / שוט בעל תשעה קוצי ברזל" (עמ' 18). במבט שני נראה שהפנייה אל סמאל בתור אהובי היא ניסיון להתיידד עם המחלה, אולי מתוך מחשבה להפחית את הסבל, כי ההתנגדות ואי-הקבלה יכולות רק להעצים אותו. השיר "עבודה עצמית" (עמ' 22), שבו מנסה הדוברת-המשוררת-החולה לשלוט ברעד הידיים - אך לשווא - עד שהיא מוותרת על המאמץ ומתמסרת לרעד, תומך בפרשנות זו.

לעומת הארוטיקה המסויטת, המעורבבת בתסמיני המחלה ומופיעה ברבים מן השירים, יש גם שירים ארוטיים עדינים המעניקים לנו הפוגה. כך השיר "לילה לבן מאוד / בשָׁמים שחורים / וגבר זר בי. נע" (עמ' 40) - מבטא במילים קצרות, כמו רישום מינימליסטי בשחור-לבן, את המצב האנושי, על תשוקת הבשר וההבדלים המגדריים. בשיר שכותרתו "בחדרי תלוי ציור של לודוויג פון הופמן, אדם וחוה בנוף גן עדן" (עמ' 47) - התמונה שעל הקיר משקפת ותואמת במדויק את התמונה שבנוף החדר. חוה שבתמונה והאישה שמחוץ לתמונה ממתיקות סוד, משתפות זו את זו בחוויותיהן הכמוסות, המיניות, כאשר הגבר שלצדן נרדם; והשיר הקצר שכותרתו "לנוע, בעדינות פראית": "ורק אתה מצאת / את המפתח לבוסתן האגסים" (עמ' 49) - אניגמה קסומה שאולי עדיף לה להישאר בחידתיותה ולא להתפרש, בלי ראשית ובלי אחרית. כל מילה בונה כמדומה את הארוטיקה: התנועה, העדינות והפראות, המפתח הגברי והבוסתן הנשי, האגסים...

הארוטיקה, מסויטת או עדינה, נמצאת כאמור במרבית השירים. אך יש גם שירים חפים ממנה וחפים מסבל, כגון "אביב ברודוס" (עמ' 63), המתאר שלוות כפר, חיים פשוטים הנוסכים רוגע ומרפא לנפש; וגם דרישת שלום מן האקטואליה המקומית בשיר "ללא מאמץ" המדבר על קבוצת לימוד של נשים ערביות ויהודיות. זהו שיר שלום - שלום המתחיל מלמטה, מן המפגש האנושי בין בני אדם ומעשייה משותפת שלהם. הדרך אל השלום עוברת דרך כבוד הדדי. יש בשיר מסר בינאישי, חברתי ופוליטי:

נשים יהודיות וערביות מסרבות
להיות אויבות,
רוצות לכתוב: "בכבוד רב, אני" -
ללא שגיאות כתיב,
ומתאמצות

לשמור על שורות ישרות.
(עמ' 65)
בנימה אישית אומר למשוררת ענבל אשל כהנסקי, הלוואי שתַרפה המחלה וייעלם הצל שהיא מטילה ותזכי לכתוב ונזכה לקרוא יותר שירים מוארים מן הסוג של "אביב ברודוס" המביעים אושר ומלאות ושלוות נפש, כדלקמן:
ריח פריחות וגללי עזים וזבובים
תכולים-ירוקים ושפיריות, והכול כל כך שלֵו,
הנערות ביישניות ועגלגלות ועיניהן
חוּמות כהות, ואחת רוכנת למזוג לי מים קרים
והכול כל כך מקסים, שאני יוצאת מדעתי.
(עמ' 63)


© כל הזכויות שמורות
פורסם במאזניים , גיליון 6, כרך פ"ח, דצמבר 2014.


לראש הדף